ופשוטים הדברים וחיים

לפני כחודשיים גוגל שיתפו בטוויטר נתון מעניין שמרמז כמה מעט מאיתנו עדיין מקוריים:

פריט המידע הקטן הזה זרק אותי לחשיבה על מקוריות וחידוש בעולם רווי בידע ועל הדרך בה נתפסת הפשטות בעולם הלמידה ובפרט בזו המקוונת. כיצד המנטרה "לצאת מחוץ לקופסה" שהפכה כה פופלארית גורמת לעיתים לנזקים ופערים בין הלומד למפתח התוכן.

לא פעם ולא פעמיים מפתחי תוכן שונים פתחו איתי את שיחת פיתוח המאקרו הראשונה במילים "אני רוצה ליצור קורס חדשני שלא נעשה עדיין" או "אני חייב שללומדים שלי יהיה כל הזמן מעניין בפלטפורמה" יחד עם "אנחנו חייבים להפתיע אותם" וכמובן "אני רוצה ליצור להם יחידות שונות ומגוונות שבכל אחת מהם כלי דיגיטלי שונה".

לעיתים רבות הכרזות מעין אלו חוטאות למטרות הקורס ומזיקות לאינטרס הישיר שלנו בשימור הלומדים לכל אורך תהליך הלמידה.

אייזיק אסימוב סופר המד"ב המפורסם השתמש באחד מגיבוריו כדי לומר פתגם יפה: "אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת". אני רוצה לומר בזהירות שהכלי הטכנולוגי והיחידה המגוונת הם לעיתים מפלטו הראשון של מפתח חסר התוכן. כשאיש התוכן חסר ניסיון בפיתוח או חסר ביטחון לגבי עולמות הידע שהוא מביא ללומד, הוא יבקש לגוון במתודות או ליצור קורס מקוון בו כל יחידה מקורית ושונה מאלו שקדמו לה. כך, הוא מאמין, יווצר עניין רב יותר ללומדים שלו. פירוטכניקה דיגיטלית שכזאת מתעלמת ממטרות הלמידה ומעיקרון העל שדורש מהטכנולוגיה לשרת את מטרות הקורס ולא להיפך.

זכור לי מקרה בתחילת דרכי כמפתח למידה, בו מדריכה וותיקה במתמטיקה ביקשה ממני ללוות מפגש סינכרוני שלה בזום עם מורים מהמקצוע. כהרגלי באותם ימים, ניסיתי להציע לה דרכים מעניינות לאתגר ולהפעיל את הלומדים, משימוש בכלי שיתוף ועד חלוקה לחדרי עבודה. היא לא הסכימה לשמוע. במקום זאת, היא שלחה לי מצגת של 30 שקפים, כולם עמוסים לעיפה במלל ונוסחאות מתמטיות. "נעבור שקף שקף במפגש" אמרה.

כשהתחברתי בחשש באותו הערב הופתעתי לגלות, שלא רק שהמשתתפים נשארו לכל אורך המפגש אלא שהם היו מעורבים בצורה שלא ראיתי כדוגמתה עד אז במפגשים סינכרוניים. מיקרופונים נפתחו לשאלות והצ'ט התפוצץ מרוב הערות ותגובות לשקפים השונים. לא משנה כמה המצגת הייתה משעממת חזותית, התוכן שהביאה אותה מדריכה בעלת ניסיון וביטחון היה בדיוק מה שהמורים נזדקקו בעבודה עם התלמידים בשטח.

המפגש הזה חידד היטב אצלי כיצד התוכן תמיד היה ויהיה המלך, וההפעלות הדיגיטליות השונות הינן בעלות ערך רק במידה שהן משרתות את מטרות הלמידה. כשהתוכן מוצלח ומדויק נדרשת לו מעט מאד פירוטכניקה דיגיטלית כדי שיתן מענה רלוונטי ללומדים.

כשאנו מגיעים לפיתוח מקצועי של קורס מקוון אסור לנו להתבלבל, וראשית עלינו לחשוב מה הן מטרות הקורס ומי הוא קהל היעד שלנו. קהל שלרוב מורכב ממכנה משותף אחד חשוב ופער אחד שבולט לא פעם.

המשותף הוא הרצון הבסיסי ללמוד תוכן רלוונטי. הפער הוא האוריינות הטכנולוגית.

כל אחד מבין הלומדים שלנו מתמקם על הציר שבין הטכנופוב - בו כל לחיצה במקלדת מעוררת חרדה, לבין 'המאמץ המוקדם' (Early adapter) - שעט על כל משימה דיגיטלית בלי להסס לרגע. ולכן, כדי שכל הלומדים ישיגו את מטרתם הראשונית ללמידה רלוונטית, עלינו לפשט ולהסיר חסמים דיגיטליים מדרכם.

כשכל יחידה בקורס שונה ומקורית מקודמתה ברמת ההנגשה העיצובית והדיגיטלית, אנו יוצרים קורס שנראה חדשני למראה, אך בפועל מערימים קשיים על הלומד שיזדקק לפלס בכל פעם מחדש את הדרך להקניה. שפה דיגיטלית שונה תביא אותו להשקיע את המאמץ שפינה ללמידה, לפיענוח המעטפת במקרה הטוב או במקרה הרע לנטישת התוכן שרצה ללמוד.

לעומת זאת, אם נשכיל לבנות נכון יחידה גנרית אחת פשוטה שתכיל בצורתה את צרכי הקורס ומטרותיו ונשכפל אותה לכל אורך הקורס עם התאמות מינוריות לפי התוכן, נדאג שהלומד שלנו יתפנה רגשית ופיזית לשלבי הלמידה הבאים, ויהיה קשוב לתוכן לאחר שצלח את פתיחת הקורס.

וודאי שיש חשיבות בעולם הלמידה למקוריות וחדשנות, שניהם צריכים לנכוח במיוחד בשלב הפיצוח, בזמן בו אנו חושבים כיצד ננגיש את התוכן ללומד, כך שיתקבל ויעורר אינטרקציה. אך כדי שישיג הלומד את מטרותיו הדרך אל התוכן צריכה להשאר פשוטה.