בשבועות האחרונים, סוף סוף עשיתי את זה ונרשמתי לקורס ערב ברישום בפחם. בהתחלה, חיפשתי מפלט קטן מהלחץ והדאגות של החודשים האחרונים. אבל לא ידעתי עד כמה הפעולה הפשוטה של משיכת פחם (הידעתם שהוא עשוי מענפי ערבה?) שחור על גבי נייר לבן תהפוך לחוויה משמעותית כל כך.
כפי שתראו בתמונה שצירפתי הציור הראשון שלי בקורס לא היה מושלם כמובן והוא לא תיאר במדויק את החפצים שהיו מונחים מולי. אבל למרות חוסר הניסיון, הוא העביר לפחות אצלי רגש עמוק שהתקשיתי לבטא במילים.
זה גרם לי להיזכר בתיאוריות של רולאן בארת', פילוסוף צרפתי ומבקר תרבות מפורסם. בספרו "הנאת הטקסט", עליו למדתי בזמנו בתואר השני שלי, הוא חקר את מושג הטקסט במובן הרחב שלו. לא רק טקסט כתוב אלא גם דימויים, צלילים וחפצים. הוא טען, בין השאר, שטקסטים אינם בעלי משמעות אחת ויחידה, אלא שהם פתוחים לפרשנות על ידי הקוראים.
זאת גם הסיבה שאני תמיד משלב בזמן בניית תוכניות למידה והכשרות (און ואוף ליין) תכנים ומתודות המאפשרות ללומד מקום לביקורת ולפרשנות אישית בתוכם, בין אם מדובר על כתיבת יומן, שיר, המחזה או יצירה אמנותית.
אחת הדוגמאות המוצלחות והאהובות עלי ביותר לתהליך חשיבה שכזה היא סדנת מפות חשיבה המאפשרת ללומדים לפרק נושאים מורכבים ולהפוך אותם לדימויים ויזואליים צבעוניים, באמצעות סיעור מוחות קבוצתי.
הכלל החשוב ביותר בסדנאות הללו הוא שאין כללים! כל לומד מגיע עם עולם ידע ויצירתיות ייחודי, ולכן כל תוצר הוא שונה ומיוחד. לא פעם העברתי אותה גם בצוותים אותם ניהלתי, רגע אחרי שקיבלנו פרויקט חדש עמום ועמוס שדרש מבט צוותי ממעוף הציפור.
זהו אחד המפתחות ללמידה אפקטיבית ואמיתית. להפוך רעיונות מופשטים לדימויים חיים, בעלי צורה, צבע וממשות ויזואלית. רק אז יתרחש חיבור עמוק אצל הלומד ורק אז הלמידה תשרוד לאורך זמן.
Comments