התמונה הזאת נוצרה מפקודה שנתתי ל DALL-E:
"ילד ג'ינג'י מחזיק את ידו של אביו כפי שצויירה על ידי וינסנט ואן גוך".
בינואר 2021 הציגה OPENAI לעולם את DALL-E מערכת בינה מלאכותית המסוגלת לייצר מגוון רחב של תמונות דמיוניות ודימויים ויזואליים על בסיס טקסט שהוזן על ידי המשתמש. בימים האחרונים נפתח המערכת למשתמשים שנרשמו מראש מה שאפשר לי לשחק קצת עם המערכת ולחשוב תוך כדי על הקשרים שיש בינה לבין פיתוח למידה...
אני זוכר איך בעבר, עם תחילתו של פרויקט חדש, הרבה מהשיחות שאני או הצוות שלי ניהלנו עם מפתחי התוכן החלו כך:
איש התוכן: "אני מעוניין לפתח קורס מקוון. יש בידי את כל החומרים ואני מעוניין להפוך אותו למעניין וחוויתי"
מפתח הלמידה: "נהדר, אשמח אם נוכל לקבוע פגישה בה נגדיר נכון את מטרות הקורס ולאחר מכן נרד לפיתוח המבנה ונקיים חשיבה כיצד לעודד אינטרקציה בין הלומדים לתוכן"
איש התוכן: "אין צורך להתעכב על מטרות ומבנה, אני מציע שתשלח לי רשימה של הכלים הדיגיטלים הקיימים ברשת ומה הם עושים ואני אחזור אליך במה אני רוצה להשתמש ומה יהיה בכל יחידה"
מפתח הלמידה: "...."
למרות שהדיאלוג הזה שכיח בתחילתו של כל פרויקט, מפתח הלמידה תמיד נשאר חסר מילים.
בזמנו הייתי ממליץ לצוות שלי לענות לדוח שיח הזה בחצי הומור: "יש אתר כזה ששמעתי עליו שהצעירים של היום מאד אוהבים בו ניתן לחפש את כל הכלים הדיגיטלים הקיימים ברשת. קוראים לו גוגל."
אבל לעיתים, גם מפתחי הלמידה חוטאים בהבנה שגויה של הצרכים בלמידה מקוונת. זה יכול לקרות בזמן שאנו מעצבים קורס או תוכן באופן ויזואלי כך שיראה יפה וחדשני, בלי לחשוב האם הפעולה הזאת משרתת את הלומד או מעכבת אותו בלמידה. או למשל כשאנו נותנים משקל רב יותר ל"פירוטכניקה דיגיטלית" על אף שפשטות היא המענה הנכון להנגשת תוכן ספציפי.
הבלבול הזה אולי נובע מכך שתפקידו של מפתח למידה לא תמיד מוגדר נכון. הוא לרוב נתפס כערבוביה של מעצב, יוצר חווית משתמש, מפתח קוד ופדגוג. חלק פותרים את הבעיה בשינוי שם התפקיד או בשימת דגש על ההבדלים בין פיתוח מאקרו למיקרו. אבל בעיני הגדרת תפקיד מפתח הלמידה היא אחת: יצירת חיבור נכון בין עולמות התוכן ללומד.
אם נפרק את ההגדרה הזאת נדע לומר שהשלבים המרכזיים בכל תהליך של פיתוח למידה נוגעים לאפיון:
אפיון הלומדים: מי הוא קהל היעד שלי, מה מעניין אותו, מה הוא נדרש לדעת, מהם יכולות הלמידה שהוא מביא איתו לקורס, ואולי הכי חשוב: מה הוא צריך לדעת לעשות.
אפיון התוכן: מה הוא כולל, למה הוא חשוב? מה ממנו קריטי ורלוונטי ללומד ברגע זה, ומה היא ראיית הזהב שתוכיח שהלומדים אכן למדו והפנימו אותו באופן מיטבי.
אפיון הקורס: מהן מטרות הקורס, כיצד יראה המבנה, איך ננגיש את התוכן כדי ליצור אינטרקציה עם הלומד, כיצד יראו ביצועי ההבנה או השיתוף הנדרשים לתהליך, איך יראה כל שיעור או מפגש, ומהם הכלים דיגיטלים או העיצוביים שיסייעו ללומד במהלך הלמידה.
אם נחזור למערכת של DALLl - E, ברשת החלו זה מכבר דיונים על האם המערכת נופלת תחת הגדרת אמנות. תוך כדי שיצרתי תמונות וצילומים יכולתי להבין את הויכוח. אמנות ויזואלית ואפילו אמנות שבכתב ובעל פה, כגון מוסיקה ספרות ושירה, מגיעים מליבו ומוחו של הכותב. זאת מתוך ניסיון להנגיש רגש או חוויה אישית בכישרונו. ברגע שאנחנו מציגים למערכת טקסט מפורש שמציין במה יעסוק הציור או הצילום אנחנו מוותרים ומעקרים את ביטוי התחושה האישית שלנו. אנו שמים אותה בידיים של הבינה המלאכותית ומבקשים שתקשר את הפקודה לעולמות תוכן משלה. הקהל לא מקבל את החוויה שלנו (שלעיתים קשה לנו להמשיג אותה במילות פקודה) אלא את חווית המערכת.
הקניה הוראה ולמידה לעומת זאת, אם הן מאופיינות נכון, שונות משניהם גם יחד.
הלמידה, שלא כמו אמנות, מאפשרת ליוצר התוכן להמשיג במילים ומטרות ברורות את רצונו, ואת מה שנדרש מהלומד בקורס.
מפתח הלמידה בשונה מDALL-E לא משאיר ליד המקרה את התוצר ולא בוחר רנדומלית עיצוב או כלי דיגיטלי כדי להשיג ויזואליה ריקה. מפתח הלמידה מוביל את מפתח התוכן יד ביד לכל אורך התהליך ומאפשר ללומד להשיג את צרכיו לפי המניע הראשוני של יוצר הקורס.