מיזוג ידע

לפני כשבועיים סיימתי קורס 'מיזוג ידע' (Merging knowledge) באוניברסיטה העברית בשיתוף תואר מוסמך בעבודה סוציאלית בהובלתה של ד"ר ארנה שמר.

מודל מיזוג הידע החל בצרפת בעמותה ששמה "העולם הרביעי" שמטרתה למגר את העוני, דרך הצפת קולם של אלו שחיים אותו יום יום.

הרעיון שעומד מאחורי המודל הוא שותפות אמיתית ושווה בידע של אנשים. מטרתו לאזן בין אלו הנושאים ידע שונה בתחום: ידע אקדמי (מודלים ומושגים) ידע מקצועי (ידע של אנשי המקצוע הפוגשים את המקרים בחיי היום יום) ואחרונים חביבים, בעלי הידע מנסיון חיים.

לרוב, באקדמיה מניחים שמחקרים וראיונות הם הידע ה-"אמיתי" או שידע מקצועי של מי שעובד בתחום עדיף מאשר אלו שחיים את המציאות וחווים אותה. מכיוון שהם רואים אותה בפריזמה מאד סובייקטיבית ואישית.

הוא טוען שככל שהמרחק בין התנסות הישירה לפרשנות רב יותר, כך הידע שיופק ממנה יהיה לא מדויק, לא מהימן ומעוות.

בקורס בו השתתפתי נדרשנו לחשיבה סביב נושא גיל הפרישה, נושא טעון מאד שנחווה אחרת בין הקבוצות השונות: א. קבוצת בעלי ידע מניסיון – מבוגרים וזקנים שהגיעו לגיל הזה וחוו את הפרישה מעולם התעסוקה על בשרם. ב. אנשי מקצוע הפוגשים את האוכלוסיה ביום יום דרך מתן שירותים.

ג. אנשי מדיניות (אליהם השתייכתי) שמובילים מהלכים בתוך ויחד עם השירות הציבורי.

במהלך המפגשים ובקבוצות השונות גילינו שמילים שכיחות כגון זקנה או פרישה נחווים אחרת לגמרי בין הקבוצות ואיתם מחשבות שונות על הדרכים בהן יש להתייחס לאלו החווים אותם.

דרך השיח המשותף של קבוצות הידע חיברנו בקבוצה שלנו מסמך שעסק בבעיה באופן שאנו מתייחסים לאוכלוסייה בין גיל הפרישה 62-67 עד לגיל 100 כיחידה אחת הקרויה לרוב: 'תקופת הזקנה' זאת על אף שמדובר על אוכלוסיה מגוונת המתפרסת על כ-30-40 שנים.

טענו שבכך שאנו ממקדים מענה מסוג אחד לאוכלוסייה כל כך הטרוגנית אנו גורמים עוול, נותנים מענה שגוי ואף מפספסים יתרונות וכוחות שיש לאוכלוסיה הזאת להציע. ולכן, חובה עלינו ליצור בידול שיסייע לתת לאוכלוסיה המזדקנת מענה מדויק ויאפשר להם להגשים את מלוא הפוטנציאל לטובתם ולטובת החברה.

במסמך הצפנו את הבעיה וגם הצענו מספר דרכי התמודדות ופתרון לצורך פיתוח מענה מתאים על ידי קובעי מדיניות.

מאמין שהקורס והמודל החדש ימשיך ללוות אותי במחשבה ובמעשה בפיתוחים הבאים ובשיתוף קולות שלא באים תמיד לידי ביטוי.

לסיום, ארצה לתת דגש לשלושה מאפיינים שזיהיתי בתוך תפקיד מנחה כמוביל תהליך שכזה, מאפיינים שרלוונטים לכולנו בכל הנחיה של תהליך קבוצתי:

החזקת קונפליקטים של המשתתפים ומתן אפשרות לקבוצה לחיות בתוכם

הנגשת הידע השונה של כל אחד מהמשתתפים לאחרים בקבוצה

וכמובן, סקרנות מורכבת ההמקשיבה באמת לכל אחד בלי להכתים את התהליך עם דעות מוקדמות