סיפור חסידי ישן מספר את הסיפור הבא:
"אראה לך איך נראה גיהנום", אמר אלוהים לאדם והוביל אותו לחדר ובו קבוצת אנשים מורעבים ונואשים ישובים סביב שולחן גדול. במרכז השולחן ניצבה קדרה ענקית מלאה תבשיל מעורר תאבון, חם ומהביל. התבשיל העלה ריח ניחוח אבל אף אחד לא אכל. כל אחד מהסועדים אחז בידו כף שהייתה ארוכה מספיק להגיע לקדרה ולהעלות מן התבשיל מנה גדושה, אך גם ארוכה מדי מכדי להביא את האוכל אל פיו. "עכשיו אראה לך את גן העדן",והוביל אותו לחדר אחר, זהה לראשון. שם אותו שולחן גדול , אותה קדרה ענקית עם אותו תבשיל, ואותן כפות בעלות ידית ארוכה. אבל הפעם שרתה בחדר שמחה גדולה: כולם נראו שבעים ומרוצים, בריאים וקורנים מנחת. האדם לא הבין, והביט בתמיהה אל האלוהים. "זה פשוט מאד", הוא ענה לו, "אבל מחייב יכולת מסוימת. אתה מבין, האנשים בחדר הזה למדו להאכיל איש את רעהו"
משל זה יכול לשמש דוגמא מוצלחת לרווחים שמעניק תהליך קבוצתי למשתתפיו. בין אם מדובר בהנחיית קבוצה ובין אם מדובר בעבודה של צוות מקצועי.
בדומה לאנשים בשני החדרים השונים בסיפור, באמצעות הנחיה נכונה ניתן ללמד עובדים להשתמש באותם משאבים ובאותה סביבת עבודה כדי להעניק ולקבל ערך בקבוצה במקום להתמקד בהישג האישי ומקצועי שלהם על חשבון האחר.
ארווין יאלום, פסיכיאטר, חוקר, סופר ומרצה בתחומי הטיפול הקבוצתי הגדיר בספרו "טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה" אחד עשר גורמים מרפאים הפועלים בכל תהליך של טיפול קבוצתי. לדעתי, ארבעה מהגורמים הללו רלוונטיים בסיטואציות רבות בשגרה המקצועית. בין אם מדובר בהנחיית קבוצות חשיבה או בעבודת צוות מקצועי. ובמיוחד בזמן קליטת עובד חדש אל תוך צוות וותיק ומנוסה.
אוניברסליות – מירוץ החיים ועומס המשימות גורמים לעיתים רבות להרגשה של בדידות. תחושה שהקשיים איתם אני מתמודד ייחודיים רק לי, ושאחרים לא שותפים לדאגות וללחץ הסובבים אותי. דבר זה מאפיין במיוחד עובדים שנכנסים למקום עבודה חדש ובטוחים שאחרים לפניהם, צלחו את הכניסה טוב יותר.
לפעמים זה באמת נכון, מכיוון שכל אדם מתמודד בחייו עם אתגרים אישיים ומשפחתיים שכוללים לחצים מסוגים שונים. אך לרוב כולנו עוברים מסלול חניכה דומה. רק דרך שיח קבוצתי או עבודה צוותית נכונה יוכל אותו עובד לגלות שגם שותפיו במשרד נתקלו או נתקלים בקשיים דומים, מה שיביא לתחושת הקלה חזקה מאד - שכולנו בעצם נמצאים באותה הסירה.
אני זוכר איך לפני כמה ימים שאל אותי חבר טוב המחכה להולדת בתו הבכורה, איך זה לגדל ילד ראשון? מיד סיפרתי לו איך הרגשתי כשנולדה הבת הבכורה שלי: על האושר והשמחה אבל גם על הקשיים הרבים שכללו חוסר בשינה ודאגה שאף אחד לא טרח לספר לי עליה, טרם נהפכתי לאבא. אמרתי לו שאני משער שאם הייתי יודע מראש כמה זה שכיח, זה היה מקל עלי מאד ומסייע לי להתגבר על הספקות שהיו לי כאבא צעיר.
יאלום מביא בספרו דוגמא יפה מקבוצה טיפולית שהנחה ובה ביקש מהמשתתפים לכתוב על פתק בעילום שם דבר שהם נרתעים לשתף עם הקבוצה. התברר שהדברים שנכתבו דומים להפליא: חוסר בערך עצמי, הרגשה של העמדת פנים והתחזות (שעוד רגע עומדים לעלות עלי), תחושה עמוקה של ניכור בין אישי וכד'.
קריאת הפתקים בקול במליאה, יצרה הקלה ופתיחות רבה בין חברי הקבוצה שהרגישו שכולם מתמודדים עם אותם פחדים וחששות.
הקניית מידע – חשיפה לידע של המנחה או מנהל הצוות כמו גם הניסיון ששאר חברי הצוות מביאים איתם לשולחן יכול לחדש ולתרום לכל עובד. אפשר להמשיל את הדבר לשדה קרב בו שדה הראיה של חייל מצומצם מאחורי מחסה, רק כשמגיעים חיילים רבים יותר לסייע לו, שדה הראיה הופך לרחב יותר ויחד איתו נפתחות אפשרויות חדשות. צוותי מו"פ מוצלחים עובדים נכון דרך סיעור מוחות בתחילתו של כל פרויקט וחשיבה משותפת על האתגרים שעולים בו מפעם לפעם. הבאת הניסיון המקצועי של כל אחד מהמשתתפים תורם לפרויקט ומסייע לפתרונות בתוך ומחוץ לקופסא.
חשוב לזכור: אין הדבר משנה אם הניסיון המקצועי של כל אחד או אחת הגיע מתוך החברה או מחוצה לה דרך פרויקטים אחרים או נסיון עבר שרכש מקומות אחרים. דווקא ריבוי נקודות המבט והרקע השונה יוביל לחשיבה משותפת שתסייע להרחיב את שדה הראיה.
זולתנות – אלטרואיזם. בדומה למשל החסידי שהבאנו בתחילה, הרגשה של נתינה לשאר חברי הקבוצה מסייעת לשותפים השונים בצוות. בנוסף לכך, היא גם מעצימה את הנותן בכך שהיא נותנת לו קול בקבוצה תוך כדי הרגשה של ערך, ויכולת מקצועית שאחרים יכולים להעזר בה. דבר זה חשוב מאד במיוחד לעובד החדש שמרגיש לעיתים רבות שהידע שלו בתחום עדיין לא מספיק, או שיכולותיו לא באו עדיין לידי ביטוי.
השותפים השונים בצוות המסייעים אחד לשני תורמים כמובן גם ללכידות הצוות, לשיתופיות והקשבה. לא פעם הסיוע שלהם, ולא של המנהל שנתפס לא פעם כחיצוני לקבוצה, נחשב לבעל הערך הגדול ביותר.
חיקוי - בעקבות חשיפה למנחה, למנהל או לחברי הקבוצה האחרים יכול כל עובד ובמיוחד עובד חדש, לאמץ דרכי התנהגות והתמודדות נכונים במצבי לחץ או קושי. למשל, כשהוא שומע חבר לקבוצה שמספר איך התמודד עם לקוח או סיטואציה מורכבת או איך מנהל הגיב ברוגע למשבר תוך ניסיון ענייני למציאת פתרון. לאחר מכן בזמן של קושי יחשוב אותו חבר בקבוצה במודע איך אחר היה נוהג במקומו וכך יצליח להתמודד בעצמו עם האתגר תוך הרגשת העצמה אישית.
באחד הפרקים בספר משתף יהלום על חלום שסיפרה לו משתתפת, בפגישת הכנה שקיים איתה לקראת התהליך הטיפולי בקבוצה:
"..שמתי לב שאני עומדת להגיע לפגישה הקבוצתית באיחור רב, ונכנסתי ללחץ. ביקשתי הנחיות כיצד להגיע לחדר הפגישה, ונאמר לי שהיא מתקיימת בחדר 129א. הלכתי במסדרון ארוך עם חדרים שלא היו ממוספרים. בעודי מחפשת את החדר נתקלתי באנשים רבים מהעבר שלי כאלה שלמדו איתי בבית הספר ורבים אחרים שהכרתי במשך השנים..."
בתוך הסיפור הזה זיהה סימנים יהלום רבים של חרדה ולחץ: חשש מהליכה לאיבוד בתוך התהליך הקבוצתי, חשש לאכזב את עצמי או לאכזבאחרים שסמכו עלי עם כניסתי לתפקיד, חשש מחשיפה עצמית, חשש מקבלת ביקורת. וכמובן חשש מאובדן הקול האישי שלי.
כל אלו הם חששות לגיטימיים נפוצים אצל כולנו בכניסה לכל קבוצה או למקום עבודה חדש והטרוגנית. הכנה והנחיה נכונה של עובד חדש דרך חשיבה קבוצתית משתפת ומשותפת הם כלים להפגת בדידות וקושי ומתן מקום לפריחה והעצמה אישית תוך מתן רווח לשאר הצוות.
*הקטעים המצוטטים במאמר לקוחים מתוך הספר: טיפול קבוצתי תיאוריה ומעשה מאת ארווין יהלום.
(בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר וי"ל מאגנס האונ' העברית 2006)
Comments