לפני הקורונה עבדתי עם הצוות הקודם שלי במטח על פיתוח קמפוס חדש וקורסים מקוונים למורים.
עם תחילת המגפה עברנו לפתרונות שיתנו מענה חינוכי מידי לילדי ישראל שישבו בבתים ולמורים שניסו לקיים לראשונה בחייהם שיעורים בזום.
כדי להרים את הכל לאויר ישבנו שעות ארוכות בישיבות זום מול מומחי תוכן תוך עריכה אינסופית של מצגות שהוקרנו בערוץ אונליין שנפתח במיוחד.
לפני ה-7 באוקטובר כבר הייתי רובי ככולי בג'וינט בתוך מהלך לאומי לקידום עולמה המקצועי של המטפלת הסיעודית. עם תחילת המלחמה הצטרפתי לצוותי משימה בשיתוף מגזר שלישי ומשרדי ממשלה. לתת מענים לצוותי מקצוע טיפוליים, לעובדים זרים ולאוכלוסיית הזקנים בדרום ובצפון שחלקם פונו מבתיהם.
גם כאן קיימנו עשרות ישיבות זום, עברנו על מאות שורות בקבצי אקסל וניסחנו מכתבים לשותפים השונים כדי שהפרויקט יעמוד על הרגליים.
ב-3 שנים האחרונות התנסנו כבר פעמיים במצבי חירום קיצוניים בעבודה ובחיים. במלחמה ובקורונה פגשנו מציאות כיאוטית בה אנו נעים בין תזזיתיות לשיתוק. מציאות שדורשת התגייסות מהירה, נטישת השוטף ומשימות חדשות. זאת בנוסף, לקושי הרגשי והאישי הסובב אותנו.
כך שגם אם המענים שניתנו לא היו מושלמים, הם היום טובים דים לחוסר הודאות בו שהינו, ולצורך שעלה מהשטח.
ועדיין, אם נעצור לרגע ונחלץ תובנות מאירועי החירום נוכל לעבוד טוב יותר בפעם הבאה.
איור: אסתר ביברפלד
אז מה קורה לנו בחירום?
1. מערכות ציבוריות במדינת ישראל נדרשות להוכיח עשיה ולתת מענה מהיר, גם אם לא תמיד מדויק. כל משימה שאינה רלוונטית לטווח המיידי נדחקת לצד. תוכניות שקידמנו חודשים מוקפאות. תהליך אסטרטגי ארוך טווח מוחלף בפעולות של כאן ועכשיו, כדי לתת מענה מיידי לכל אלו שזקוקים לכך.
2. הרצון לסייע במהירות ובאינטסיביות מוביל הרבה פעמים לטעויות שגובות זמן יקר. טעויות שהיו נמנעות בעבודה נכונה ומסודרת.
3. כוח אדם מיומן ומנוסה מוסט למשימות חדשות. לעיתים קרובות מדובר במשימות סיזיפיות שחוזרות על עצמן. אם בתחילת הדרך הן מלוות במוטיבציה ותחושת ערך, עם הימשכות החירום הן הופכות למשא כבד של שחיקה וחוסר אונים. מה שמשפיע על רווחת הצוות גם עם חזרתו לשגרה.
לאחר שהבנו את האתגרים הקיימים במרחב החירומי נציע פתרונות אפשריים לעבודה נכונה:
1. ניתן מענה רזה, מדויק ומהיר מול השותפים וקהל היעד
2. מכיוון שאין זמן לחקר צרכים מדויק, נתחיל בקטן. נבצע פיתוח מהיר בסיוע השותפים ונצא לשטח מול קהל יעד מצומצם. נבדוק מולם איך התוצר התקבל, נתקן ונמשיך הלאה. וכך לאט לאט נרחיב את הפעילות
3. נשמור את משימות השגרה על אש קטנה, במקום לבטל אותן לגמרי. כך נאפשר חזרה מהירה לעבודה בתום החירום
4. כמנהלים, נדע להיכנס מ'תחת לאלונקה' יחד עם העובדים.
על אף העומס ניקח על עצמנו משימות סיזיפיות כדי להקל בנטל ולשדר לעובדים שאנו שותפים בקושי ובחשיבות שאנו רואים למשימות הללו
5. נשמור על קשר טלפוני קבוע עם כל עובד כדי לתמוך בו מקצועית ורגשית בתקופה הקשה
6. נקיים ישיבות צוות קצרות ותכופות המאפשרות לזהות את מצב הצוות. נשתף את העובדים ככל הניתן בקושי הרגשי שלנו וכך ננרמל את הסיטואציה ונשדר שכל התחושות לגיטימיות. ניתן במפגש מקום לאוורור ולשיתוף ונציג תמונת מצב כנה על הקורה ועל החלטות הארגון, יחד עם תכנון משותף לימים הקרובים.
גם בקורונה ובמיוחד במלחמה הבנו היטב שישראל איננה שוויץ. ועם כל הקושי, החירום חייב להיכנס לתכנון שנתי. את התובנות שלמדנו על בשרנו צריך להפוך לתוכנית עבודה.